על העולם
1. העולם הוא ישות תהליכית המורכבת מישויות אחרות, שהגבולות ביניהן מטשטשים ללא הרף. ההטרוסופיה רואה במציאות ישות מבעבעת ונטולת גבולות, שמחולקת ברמה ההכרתית על ידי הישויות שמרכיבות אותה. מאחר והישויות שמרכיבות את המציאות הן חלק בלתי נפרד ממנה, החוויות השונות שלהן מהוות רובד קיומי שהוא עצמו חלק בלתי נפרד מן המציאות.
2. העולם הוא מציאות רבת פנים וצורות, שמופיעה בפני כל אחת מן הישויות הקיימות בה (ומהוות חלק ממנה) באופן שונה. ההטרוסופיה מבינה זהות כמצב זמני ולא כמהות קבועה. כל ישות, אנושית ושאינה אנושית, מתקיימת כריבוי מתמשך של מופעים, תפקידים והקשרים, המשתנים בהתאם לרשת הזיקות שבתוכה היא פועלת. לפיכך, ה"מי" או ה"מה" של כל ישות, לעולם אינו סגור או שלם, אלא מתהווה מחדש בכל מפגש.
3. ההטרוסופיה רואה, אפוא, בקיים רשת של זיקות ויחסים בין ישויות, אנושיות ושאינן אנושיות. הגבול בין סובייקט אחד למשנהו, בין סובייקט לאובייקט, ובין חי לדומם, הוא נזיל ונקבע בהתאם לסיפור שאנו מספרים לעצמנו. אף ישות איננה קיימת כשלעצמה, וכל אחת מן הישויות מחייבת את קיומן של ישויות אחרות.
4. העולם מופיע בפני כל אחד מן הסובייקטים החווים אותו באופן אחר, ובתלות עמוקה באברי הגוף, בנקביו ובחושים השוכנים בהם. כל אחד מן החושים התפתח באופן אחר במהלך האבולוציה, ועל כן כל תפישת עולם באשר היא, היא תולדה של זיקה, של צורה גופנית, של הורשה גנטית ושל צירופי מקרים.
5. קטגוריות כגון איחוד וריבוי, נבדלות והשתתפות, סיבתיות ומקריות, אובייקט ואירוע, טומאה וטהרה, ואפילו קיום ואי-קיום, הן מתחומי השפה וההשגה, ועל כן החלוקה ביניהן נחשבת ל"נכונה" רק באופן חלקי. לגישתה של ההטרוסופיה, המציאות עצמה היא סותרת, פרדוקסלית ולא רציונלית. מה שקובע את ה"אמת" הוא ההקשר והמיקום של הדברים במערכת הזיקות והיחסים של הישויות הרלוונטיות. סתירה איננה כשל לוגי שיש ליישב, אלא מצב קיומי בסיסי של העולם. מצבים מנוגדים, כוונות סותרות ואמיתות מקבילות מתקיימים בו־זמנית בתוך אותה מערכת יחסים, כמעט תמיד מבלי להתלכד לכדי אחדות הרמונית. החשיבה ההטרוסופית אינה מתעקשת לפתור פרדוקסים, אלא לשהות בהם, לפעול דרכם, וללמוד מהם את אופן פעולתה של המציאות.
6. ההטרוסופיה מייחסת אישיות, סוכנות והשפעה לכל ישות שקיימת בעולם כחלק מרשת מערכות היחסים שמהווה אותו. אדם, סוס, עץ, נהר ואבן, עשויים להוות מחוללי אירועים דומיננטיים, בתוך הקשרים ונסיבות כאלה ואחרים.
7. מתוך הכרה באישיותם, סוכנותם והשפעתם של כל הדברים והישויות בעולם, גורסת התפישה ההטרוסופית שבני האדם יכולים לנהל משא ומתן (חלקי ולא תמיד מספק) עם העולם ועם הישויות שחיות על פניו ומהוות אותו. המוטיבציה של המפעל ההטרוסופי היא להגדיל ולחזק את הקשר בין האדם וסביבתו הלא אנושית, לשכלל את ההקשבה לקולות ולביטויים של העולם וישויותיו, ולהקטין את הניכור ותחושת הזרות של האדם בעולם, שמאפיינת את הקיום האנושי בתרבות המערב. זאת עושה ההטרוסופיה באמצעות התנסות בנקודות מבט שונות, חוויה דיאלוגית, תהליכים ריטואליים ופרקטיקות שונות של יצירתיות.
8. ההטרוסופיה דוחה את ההבחנה החדה בין טבע לתרבות, בין חומר למשמעות, ובין מיתוס למציאות. מיתוסים, סיפורים, דימויים ותפישות עולם אינם כיסויים פיקטיביים של מציאות "אובייקטיבית", אלא כוחות פעילים שמעצבים יחסים, מפעילים ישויות ומחוללים מצבים בעולם. במובן זה, הסיפור שאנו מספרים אינו רק על העולם; הוא אחד האופנים שבהם העולם פועל.
9. "ידיעה" לעולם אינה ייצוג ניטרלי של מציאות נתונה, אלא תהליך השתתפות פעיל בתוך העולם עצמו. לדעת פירושו להיפתח, להשתנות ולהיות מושפע ממה שנחקר או נחווה. כל אקט של הכרה משנה את מארג היחסים שבתוכו הוא מתרחש, ועל כן הידיעה איננה מראה של העולם, אלא אחד מאירועיו.
10. ההטרוסופיה רואה בהיברידיות, באסמבלאז'יות, בנזילות ובחומריות עקרונות יסוד של הקיום, ולא מצבים חריגים או משניים. ישויות לעולם אינן "טהורות": כל דבר מתקיים כצירוף משתנה של חומר, אנרגיה, משמעות, זיכרון והשפעה הדדית. החומר עצמו אינו מצע פסיבי לצורות או לרעיונות, אלא שותף פעיל בתהליכי ההתהוות של העולם; מגיב, מתעקש ומשתנה. הנזילות בין חי לדומם, בין טבעי למלאכותי, ובין אורגני לטכנולוגי, איננה בהכרח סימן לאובדן סדר, אלא ביטוי לאופן פעולתה העמוק של המציאות ההטרוסופית.