ריטואלים לדוגמא
אימוץ החשיכה
החוש שבני האדם סומכים עליו יותר מכל, הוא חוש הראייה. בהנתן שאדם אינו עיוור מסיבה כלשהי, המציאות שמשתקפת בתודעתו מורכבת ברובה מן המידע החזותי שקולטות העיניים, באמצעות האור שמוחזר אליהם מן האובייקטים הסובבים. האור הוא כוח טבעי שחוץ מתיפקודיו האחרים, מאפשר לבני האדם, כמו גם לחלק גדול מבעלי החיים, להבחין בגבולות שבין אובייקט לאובייקט, ובין אובייקט לסביבתו.
מסיבה זו, גם נתפש האור בתרבות ככוח מיטיב שקשור בתודעה ובאינטליגנציה. האור מחלק את העולם לחלקיו ומאפשר לנו לקיים הבחנות והפרדות בתוך הכאוס. כאשר דבר מה מואר, אנחנו יכולים לספוג את המידע לגביו, ובכך להגדיל את מידת הבטחון שיש לנו בנוגע אליו. אור משמעו התמצאות, סדר, התבחנות, ושליטה.
החשיכה, לעומת זאת, היא כוח של חוסר ודאות, טשטוש גבולות וחוסר שליטה. בעוד שהאור מפריד, החשיכה מאחדת. אדם שאינו מורגל בפעילות בחשיכה, עלול למצוא את עצמו אבוד כאשר הוא ייקלע לסיטואציה שתכפה עליו את ההתנהלות בתוכה.
בראייתנו, החשיכה היא פוטנציאל. בדיוק אותן התכונות שעלולות להרתיע אנשים מסויימים בחושך, חוסר ודאות, טשטוש גבולות וחוסר שליטה, הן בעינינו הבסיס ליצירתיות ולהתפתחות. לא רק שאין אור בלי חושך, גם אין ראייה בלי חושך - אין ראייה ללא צללים, מפני שכמות מוגזמת של אור אף היא מעוורת.
הכלתה של החשיכה ככוח משמעותי בחייו של אחד, עשויה להביא עמה השלכות רבות וטובות. "התיידדות" עם הכוח הזה, עשויה לשנות תפיסות עולם וקבעונות למיניהם, ולסלול דרכים חדשות לחשיבה ולחווייה. תרגול קבוע של התמצאות בחשיכה עשויה לשפר את חושיו האחרים של האדם, אלה שאנחנו פחות נסמכים עליהם ביומיום. תרגילים מסויימים של עבודה יצירתית בחושך, עשויים לאפשר מקום גדול לאקראיות, שיש בה כדי לתרום לרעיונות חדשים ולפריצות דרך משמעותיות ביצירתו של אחד. החשיכה גם עשויה להיות מקור לתחושות של רוגע והשלמה, באמצעות תרגולים שונים של ישיבה בחושך, בעיניים פתוחות (תוך שהגוף "ניזון" מהסביבה החשוכה, ולא מן החושך שנגרם כתוצאה מסגירת העפעפיים).
להלן כמה תרגילים/טקסים שאנו מציעים להתנסות בהם כדי להגביר את החיבור עם החשיכה והפוטנציאל שהיא מביאה איתה:
תרגולי מדיטציה רבים כוללים ישיבה או שכיבה בחדר חשוך ובעיניים עצומות. במסגרת הרעיון של אימוץ החשיכה, אנו מציעים לשבת או לשכב בחדר שהוחשך לחלוטין, אך להשאיר את העיניים פקוחות לרווחה. שבו או שכבו בתנוחה נוחה, הביאו את עצמכם לרגיעה באמצעות נשימות ו/או באמצעות מוסיקה לטעמכן/ם, והשארו בתנוחה זו ככל שהגוף מאפשר לכן/ם, כשעיניכן/ם פקוחות ואתן/ם מביטות/ים אל תוך החושך. תנו לעצמכן/ם לחוות את העיוורון החזותי, והניחו לחושך לעטוף את כולכם. תוך כדי התהליך, נסו להעניק תשומת לב מיוחדת לחושיכם/ן האחרים - הקשיבו לרחשים שסביבכן/ם, לרחשי הגוף שלכן/ם, לריחות, לטעמים ולמגע שסופג הגוף שלכן/ם מהסביבה המוחשכת.
תרגיל דומה ניתן לעשות גם בתנועה, אולם יש לוודא שהסרתם כל מכשול שעלול לגרום לכם ליפול או להפגע. הפעילו מוסיקה שעושה לכן/ם את זה, או השתמשו בקצב הפנימי שלכן/ם, כדי לנוע בחלל הריק והמוחשך בעיניים פקוחות, תוך שאתם חוות/ים את החושך והחלל כהמשך ישיר של הגוף שלכן/ם.
תרגול אחר עוסק בשחרור של התודעה היצירתית שלכן/ם, תוך עבודת רישום או עבודה בצבע, שאינה נשענת על הראייה כי אם על האינטואיציה והדחפים הטבעיים, שבדרך כלל אינכן/ם נותנות/ים להם דרור. הכינו גיליון נייר גדול (או כל מצע אחר, קנווס, קרטון וכו'), עפרונות, מכחולים או גרפיט, שימו מוסיקה (אפשר מוסיקה רפטטיבית, אך כל סגנון וכל ז'אנר יזמנו חוויה אחרת), ורשמו באופן חופשי על המשטח, כל מה שעולה בתודעתכן/ם, בזמן שעיניכן/ם פקוחות בחשיכה מוחלטת. אם לא עולה אף דימוי, פשוט קשקשו. ככל שתאריכו בתרגיל, החוויה תהיה מעניינת ומפותחת יותר. חשוב מאד לדאוג לכך שלא תזדקקו לאור בשעה שהעפרון או הצבע יגמרו, ולכן מומלץ להכין מראש כמה עפרונות, או, אם אתם/ן עובדות/ים בצבע, מיכל של צבע שנמצא בצמוד אליכן/ם ובמיקום ידוע מראש.
חשבו על אפשרויות נוספות ועשו ככל העולה על רוחכן/ם (ניתן גם לשכלל ולגוון את ההצעות שהובאו כאן), אולם דאגו תמיד לסביבה בטוחה ונטולת סיכוני פגיעה או נפילה.
אקסטזה באמצעות ריקוד
אקסטזה באמצעות ריקוד הוא ריטואל שנעשה באמצעות מוסיקה, ושואב את השראתו מטכניקות שונות של מדיטציה, תנועה ודמיון מודרך. תמצאו כאן מספר הצעות לטקסי מחול, שלהם כמה מטרות, כמו שחרור, הרפייה, פעילות גופנית, וכדומה. אין בריטואל הזה משום חידוש מיוחד, מפני שכל אחד מאתנו חווה כבר מידה כזו או אחרת של "אובדן חושים" בעקבות האזנה למוסיקה וריקוד. ההבדל בין הריטואלים המוצעים כאן לבין חוויות אחרות של ריקוד אקסטטי, הוא בהתכוונות, במודעות ובתשומת הלב. נוסף לכך, ההצעות שמובאות כאן הנן בגדר מקורות השראה, ולא בגדר ציווי או הכתבה כלשהם – אתן/ם מוזמנות/ים לפתח טכניקות משל עצמכן/ם, ולמצוא את הדרך הטובה ביותר לביצוע הריטואל האישי שלכן/ם, ולמטרות הספציפיות שלכן/ם.
ראשית יהיה עליך לבחור את המוסיקה המתאימה לריטואל שלך. האם תהיה זו מוסיקה שאת/ה מאזינ/ה לה בדרך כלל, או משהו שנבחר באופן מיוחד לאירוע? האם תהיה זו מוסיקה איטית או מהירה, שקטה או רועשת? האם המוסיקה הנבחרת תכלול שירה, או שמא היא תהיה אינסטרומנטלית בלבד? מוסיקה היא פחות או יותר הגרסה שלנו לתפילה – זהו המדיום שבאמצעותו אנחנו חווים מה שנדמה כהתעלות טרנסצנדנטית, והוא למעשה טשטוש גבולותיו של הגוף וערבוב בין הפנים והחוץ שלנו. באמצעות המוסיקה אנחנו חווים חיבור בין העולם שמחוץ לנו, לחיה הפנימית שלנו, מקום משכנם של היצרים והדחפים. סוג המוסיקה שייבחר לשם ריטואל הריקוד, ישפיע מאד על אופיו, ולכן כדאי לבחור בקפידה את הז'אנר המתאים למה שאתן/ם מעוניינות/ים להשיג באמצעות הטקס. המוסיקה יכולה להתנגן באופן חי על ידי נגנים שמלווים את הריטואל, או על ידי מכשיר אלקטרוני כלשהו, ולהישמע באמצעות רמקול חיצוני או אוזניות אלחוטיות (במקרים שבהם הריטואל הוא אישי ויחידני, האופציה השנייה היא המקובלת יותר). הריקוד יכול להיות פראי ומשולח רסן או רגוע ומדיטטיבי, קבוע ויציב או מתפתח והפכפך, הוא יכול להיעשות ביחיד או בקבוצה, בעירום או בלבוש, במרחב הפתוח או בין קירות הבית.
לאחר שבחרת את המוסיקה ואת אמצעי ההאזנה (אוזניות אלחוטיות או רמקול חיצוני) שמתאימים לאופיו של הטקס שלך, אנו ממליצים לבחור את המקום הנכון ביותר לריקוד. אם יש מרחב חיצוני כלשהו, בטבע או בחצר הבית, שבו תוכל לבצע את הריטואל, אזי זה עדיף. ללא קירות או מכשולים, ניתן יהיה לבצע את המחול מבלי לחשוש מהפרעות או מפגיעה פיזית. במידה ואת/ה מוגבל/ת לחלל פנימי, מומלץ לפנות את החדר ממכשולים כדי לאפשר תנועה חופשית בו, ללא חשש. אנו ממליצים לבצע מספר תרגילי נשימה לפני הטקס, טרם הפעלת המוסיקה שתשמש לריקוד. ניתן להכין מראש קטע מוסיקלי שמתאים לתרגילי הנשימה. כאשר אתם מרגישים מוכנים, כדאי להפעיל את המוסיקה. מנקודה זו, המחול, כאמור, ישתנה בהתאם לאופיה של המוסיקה הנבחרת.
להלן מספר הצעות למחולות יחיד. באמצעות מספר פעולות פשוטות ניתן להפוך אותן גם לריטואלים זוגיים או קבוצתיים. השתמשו בהצעות אלה כפי שהן, הצעות. ניתן לשנות, לחבר, למזג ולשדרג אותן. הדבר החשוב ביותר הוא להקשיב לגוף ולצרכיו, ולא לעשות דברים שיסכנו את שלומכן/ם:
ריטואל המחול הצמחי – לאחר מספר תרגילי נשימה והרפייה, ניתן להתחיל את הריקוד בכריעה או בעמידה, אך עם שתי כפות הרגליים על הקרקע. המוסיקה שנבחרה לריטואל זה צריכה להיות איטית ושקטה, ומתאימה ל"אנרגיה הצמחית" שאת/ה מבקש/ת ליצור באמצעות התנועה. היה/היי עץ. דמיינ/י את השורשים היוצאים מכפות רגליך וחודרים עמוק אל האדמה שמתחת. הרגש/הרגישי את עוצמת המגע בין הרגליים והקרקע, ואת העוגן שמייצרים אותם שורשים מדומיינים, שמאפשרים לגופך להתנועע מעל לקרקע מבלי ליפול. דמיינ/י את גופך כגזע ואת זרועותיך כענפים, ונוע/י בהתאם למוסיקה, שחולפת באוזניך כרוח הנושבת בין ענפיו של עץ. מומלץ לבצע את הטקס בעיניים עצומות. ככל שיעבור הזמן, כך תתחזק תחושת ה"עציות" שאת/ה בונה באמצעות הויזואליזציה. ניתן להתחיל בריקוד זה גם תוך מגע עם עץ כלשהו, שעשוי לחזק את התחושה ולהעמיק את ההדמייה.
המחול הדיוניסי – המחול הדיוניסי הוא ריקוד משולח רסן שנועד לשחרור, לחיזוק תחושת החיבור עם החיה הפנימית ועם הטבע, והוא אף מהווה פעילות גופנית לא רעה. הוא מכונה על שם האל היווני (תיאו-מסיכה) דיוניסוס, שהנו הפרסוניפיקציה של האקסטזה ושכרון החושים. המוסיקה שיכולה לשמש לריטואל זה היא מגוונת, אולם חשוב שהיא תהיה ב"אנרגיה גבוהה", כלומר, מוסיקה שאיננה איטית או שקטה מדי. מומלץ לעשות שימוש במוסיקה שמשלבת כלי הקשה, שכן אלה הם כלים שתורמים להעלאת האקסטזה, ומתחברים עם הקצב הטבעי של פעימות הלב והגוף. לאחר הרפייה, הפעילו את המוסיקה ותנו לגופכם לנוע באופן חופשי. תוכלו לדמיין את עצמכם/ן כבעל חיים כלשהו, ולנוע בהשראתו. אל תחשבו על איך שאתם נראים, ואל תכוונו לפעולה אסתטית. הדבר החשוב ביותר הוא לשחרר את הגוף ואת הנפש, ולנוע באופן חופשי במרחב.
האיבר המוביל – זוהי פרקטיקה שלקוחה מתרגילי תיאטרון: הפעל/הפעילי את המוסיקה, ותנ/י לאחת מכפות ידיך, או לאיבר אחר, לנוע בהשראתה. דמיינ/י שגופך נע בעקבות היד באופן הדרגתי – ראשית האמה, לאחר מכן הזרוע, הכתף, בית החזה וכו'. תנ/י לאיבר המסויים להוביל את התנועה, ולשאר הגוף לציית לו. הקשב/הקשיבי לגופך ולתחושות שנלוות לתרגיל הזה, ולשינוי שמתרחש לאורך הזמן.
האכלת היסודות
ריטואלים הטרוסופיים רבים, מסתייעים ביסודות הטבעיים השונים, כמו אש, מים, אוויר, אדמה, עץ וכדומה. אולם יתכן ותרצו להעניק תשומת לב מיוחדת לאחד מהאלמנטים, מפני שבזמן מסויים הוא עשוי להכיל עבורכם משמעות מיוחדת, או שמא אתם מזהים בו מרכיבים מאישיותכם, או כאלה שהייתם רוצים להזדהות עמם.
אנחנו משתדלים לא להטעין את האלמנטים במשמעויות מסויימות ולהכתיב אותן עבור ההולכים בדרך ההטרוסופית. כל אחד ואחת עשוי/ה וצריכ/ה לתפוש את האלמנטים והכוחות שבחייו/ה באופן שהוא/היא מוצא/ת לנכון, בזיקה לאישיותו/ה הייחודית, לאינטואיציות ולאינטלקט שלו/ה, ולתרבות שממנה הוא/היא מגיע/ה או שאליה הוא/היא מתחבר/ת. רבים מן היסודות אמנם ייצגו דברים דומים בתרבויות שונות ומרוחקות מאד זו מזו, מעצם היותם חלק מן המערך הארכיטיפי של הנפש האנושית, אולם ישנם גם הבדלים משמעותיים בין תרבות לתרבות, ובכלל זה, גם הבדלי תפישות כלפי האלמנטים השונים, שאותם אנחנו ממליצים ללמוד ולהפנים, על מנת שתוכלו ליצור ולאמץ את התפישות הייחודיות שלכם.
יתכן כי כחלק מתהליך ההתחברות שתרצו לערוך עם אחד האלמנטים שאותו למדתם לעומק, או שאתם נמשכים אליו באופן אינטואיטיבי, תרצו לערוך עבורו הצעה ריטואלית זו, שאותה אנו מכנים בשם "האכלת היסודות". זוהי למעשה פרקטיקה של הענקת מנחה או הקרבת קרבן, שמבוצעת עבור האלמנט עצמו: השקיית/הזנת עץ, הזנת אש בחומר בערה, קבורת דבר-מה באדמה (רצוי משהו שיעשיר אותה), הטבעת דבר-מה במים (משהו שיתפרק בהם ולא יזהם אותם, מן הסתם), וכדומה.
כדי להפוך את תהליך האכלת היסודות למצב טקסי, אשר מובחן מהפעולה היומיומית שאנו עשויים לבצע (כמו השקיית הגינה שלנו או הזנת מדורת הקמפינג), עלינו לשים את הפעולה בהקשר ריטואלי. את זאת ניתן לעשות בכל דרך שעולה על רוחכם/ן, אולם מומלץ כי כחלק מהעניין תכינו את עצמכן/ם, נפשית וגופנית, לפעולה טקסית. במסגרת זו, כדאי לקבוע מועד מסויים לטקס. קביעת מועד מראש, להבדיל מפעולה ספונטנית, תייצר ציפייה שתלך ותגדל לקראת השעה המיועדת, עד לקתרזיס שיגיע במהלך הטקס עצמו. חשבו על המקום שבו תערכו את הטקס, ועברו על ההכנות שנדרשות לכך. אם מדובר באש, זו יכולה להיות מדורה בחצר שלכם, או אש קטנה שתדליקו בתוך כלי חרס ייעודי, אך ניתן גם לערוך אותה במקום אחר, מרוחק ומבודד. אם מדובר במים, זו יכולה להיות קערה מלאה במים או אמבטיה בבית, אך זו יכולה גם להיות שלולית חורף, נחל או נהר.
אנחנו ממליצים להגות ביסוד שבכוונתכם להאכיל, לחשוב לעומק כיצד אתם מתחברים אליו או מה אתם מבקשים ללמוד מהחברות הזו. כיצד התייחסו לאלמנט הזה בתרבויות שמסקרנות אתכן/ם, ומה הוא מייצג עבורכן/ם כיום. לקראת הטקס, הכינו את עצמכם פיזית – אכלו היטב, התקלחו (אם האלמנט שלכם הוא מים, המקלחת יכולה להיות חלק מן הטקס), התלבשו והתאפרו אם אתם חשים בכך צורך (אך הפרקטיקה בהחלט יכולה להתקיים גם בעירום). הכינו מראש את ה"מזון", דאגו לצורת הגשה מכובדת שתעניק משמעות סמלית לפעולה. זכרו כי אתם/ן אלה שיוצרות/ים את המשמעות, ואתן/ם אלה שתהנו ממנה. הטקס הוא עבורכן/ם.
כאשר אתן/ם כבר בתוך המרחב הטקסי, יתכן ותרצו לקרוא דבר מה על היסוד שבכוונתכם להזין, או להגיד מספר דברים בפניו. את הטקס ניתן, כמובן, לקיים לבד, בזוג, או כחלק מקבוצה. יתכן ותרצו להתפלל או לרקוד, לשמוע מוסיקה או לנגן אותה. אם אתם/ן מקיימים/ות את הריטואל עם אנשים נוספים, יתכן ותרצו לספר סיפור שקשור ביסוד, או לחלוק חוויות עבר שכרוכות בו. חשבו על המטרה של הטקס עבורכן/ם, וקיימו אותו בכוונה מלאה. ערכו האנשה ליסוד, והתייחסו אליו כאל ישות חיה, תוך הכרה בכך שמדובר במיתולוגיזציה שאתם עורכים לצרכי הטקס.
לאחר שביצעתם את הפעולה, ותהליך ההזנה הגיע לסיומו, סגרו את האירוע בדרך שאורגנה וחושבה מראש, תוך שאתם/ן מכירות/ים במשמעות שיש לכל צעד בתהליך. תפרו את הטקס למידותיכן/ם האישיות, והשתדלו להמנע מתחושות של אילוץ או מבוכה. עם סיום הטקס, נסו להרגיש מה הייתה השפעתו המיידית עליכן/ם ועל המשתתפות/ים האחרות/ים. שוחחו על כך, ונסו ללמוד מן הריטואל עוד על החיבור שלכן/ם עם היסוד שזה עתה האכלתן/ם.
חיבוק האדמה
פיזיקלית, האדמה אינה אובייקט אחד ואחיד, כפי שעשוי להשתמע מן המושג, הקטגוריה הלשונית, 'אדמה'. אדמה היא תערובת של חומרים אורגניים, מינרלים, מים ואוויר, שנמצאת על שכבתו העליונה של קרום כדור הארץ. יש לה מופעים פיזיקליים שונים, שמושפעים מן הסביבה הספציפית, מתנאי האקלים, מההרכב הכימי שלה, וכדומה.
תרבותית, מדובר בסיפור אחר לגמרי. האדמה נתפשת כקטגוריה בפני עצמה, כאלמנט אחדותי, שמייצג, למעשה, את העולם כולו (לא לחינם המילה הלועזית Earth, מייצגת גם את האדמה וגם את כדור הארץ).
לאדמה פנים רבות (תיאו-מסיכות) בתרבויות השונות הפזורות ברחבי העולם, עכשיו ובעבר הקדום. למרות הופעתה בגרסאות רבות ומגוונות כל כך, היא מהווה ארכיטיפ משמעותי, שמאפייניו משותפים כמעט לכל הגרסאות: מתוקף היותה המצע הבסיסי לחיים על הכוכב שלנו, ומעצם היותה מקור המזון (היא אינה מפסיקה להצמיח/להוליד את המזון שמהווה את הבסיס לחיים), נתפשת האדמה כיישות נקבית, אמהית, ולא פעם כייצוג של הטבע כולו. היא האם הגדולה של החיים על פני כדור הארץ, ובתרבויות רבות היא אכן מכונה "אמא אדמה". היא יולדת חיים ומאפשרת אותם, וגם לוקחת אותם אליה, לאחר שהם מסתיימים (בין אם באמצעות ריטואלים של קבורה, ובין אם באופן טבעי יותר, כאשר האורגניזם המת קורס אליה, נטמע בה ברקבונו, ומזין בכך את החיים הבאים שיצאו ממנה). הפסיכולוג האנליטי, אריך נוימן, עסק רבות בארכיטיפ האם הגדולה, והתייחס ארוכות למוטיב של האדמה כאחד מייצוגיו הסמליים של ארכיטיפ זה. האדמה, כאם הגדולה, היא גורם מנחם ובו בזמן מאיים. עוצמתה אינסופית אך בעולמנו אנו היא גם זקוקה לבני האדם שישמרו עליה, יטפחו אותה וידאגו לה במקרה הצורך.
נדמה שמגע ישיר עם האדמה הוא עניין שחשוב לכל בני האדם, גם לאלה שאינם רואים בה ישות חיה ובעלת תודעה עצמאית. אנשים אוהבים לעבוד את האדמה, לגדל צמחים, לשחק בחול ובבוץ, לבקר בנבכיהן של מערות, ולהתהלך יחפים בטבע. היחסים האנושיים עם האדמה מיטיבים עם הגוף באופן פיזי, רגשי ונפשי, באופנים שונים ומגוונים.
הריטואל "חיבוק האדמה", נועד ליצור חיבור חווייתי וישיר עם האדמה, מעצם היותה ישות טבעית, עוצמתית ומכילה (גם ללא האנשה והכרה בה כישות חיה). ריטואלים אחרים שמוצעים כאן על ידינו, קשורים גם הם בעבודה עם האדמה ובהתייחסות פולחנית אליה, והם נועדו לתרום לתחושת החיבור הרגשי, הנפשי והפיזי, של מי שמקיים אותם עם הישות הזו. "חיבוק האדמה" הוא ניסיון ליצור חוויה מנחמת, של היות האדם עטוף על ידי האדמה וכביכול מחובק ומעורסל בחיקה. להבדיל מטקסי קבורה שמוכרים ממתודות אחרות, ונועדו ליצור חוויה של חיבור עם המוות כדי להביא את האדם ללידה מחדש או התמודדות עם טראומת הלידה שלו עצמו, חיבוק האדמה שאנו מציעים כאן נועד למלא את המתרגל בתחושה חמימה ומלטפת, במפגש עם המוטיב האמהי והמכיל של האדמה, ולא עם הקור ועם אופייה האלים והבולעני.
הכינו את עצמכם פיזית ונפשית לטקס. בחרו מקום שבו האדמה רכה והיא בעלת טקסטורה נעימה למגע. לבשו בגדים נוחים שיאפשרו מגע מקסימלי עם האדמה, מבלי שתסבלו מקור. ניתן כמובן לבצע את הריטואל גם בעירום או בלבוש מינימלי, העניין אישי ותלוי בכן/ם. זהו טקס שקל יותר לעשותו במקומות עם אקלים נוח, מכיוון שהמטרה אינה תרגיל בסיבולת, כי אם חיבור עם הטבע והתרכזות בתחושות הנעימות שכלולות בחיבור זה. חפרו בור באדמה בגודל שיאפשר לכם לשהות בתוכו בתנוחה עוברית, או בכל תנוחה אחרת שתגרום לכם/ן להרגיש כילד/ה הנח/ה בחיק אמו/ה. עומק הבור צריך להיות כזה שבו ייבלע כל גופכם/ן, כך שהחלק העליון ביותר של הגוף בתנוחה שבחרתם/ן, יהיה בגובה פני השטח או מעט מתחת לזה. מעשה חפירת הבור יכול להיות חלק מהטקס עצמו, אך הוא גם יכול להיות מוכן מראש. לפני שאתם נכנסים אל הבור, בצעו תרגילי נשימה, מדיטציה, או כל דבר שיגרום לכם להרגיש נינוחים ורגועים. אם אתם רוצות/ים או רגילים/ות לומר טקסט כלשהו לפני ריטואלים מסוג זה, עשו זאת. אם אתם/ן עורכות/ים פרסוניפיקציה לאדמה ומבקשות/ים להגיד לה כמה מילים, עשו זאת. לאחר מכן, הכנסו אל הבור, מקמו את עצמכם/ן בתנוחה הנכונה עבורכן/ם, ושהו בפנים כמה שמרגיש לכן/ם נכון. אם תרגישו בטוחים מספיק כדי להירדם, לכו על זה. אם מזג האוויר מספיק נוח, הזמן לא דוחק בכן/ם, ואתם נמצאות/ים בסביבה בטוחה, אתן/ם מוזמנות/ים להעביר את הלילה בחיקו של חיבוק האדמה.
יחסי עצים
עצים הם יצורים חיים. מחקרים רבים מהשנים האחרונות מעידים על כך שבעצים יש הרבה מעבר למה שנגלה לעין האנושית. העץ, כמו הגוף האנושי, הוא מערכת אקולוגית שלמה, שתומכת בסביבתה ונתמכת על ידה. מזה זמן רב ידוע כי העצים משמשים כפילטרים של אוויר, בכך שהם קולטים את הפחמן הדו חמצני מהאטמוספירה ופולטים חמצן, כחלק מתהליך הפוטוסינתזה. אנחנו יודעים היום שעצים מעבירים תקשורת (למשל, אזהרות מפני רעלנים או מפני "טורפים") וחומרי הזנה מאחד לשני (למשל פחמן), וישנן לא מעט עדויות לכך שעצים משמרים ידע וזיכרון, ויודעים לעשות בהם שימוש. עצים יודעים לחלוק ביניהם את מרחב המחיה ואת המשאבים הקיימים בו, והם למעשה מקיימים חיים שלמים, דינמיים ועשירים, מבלי שיש לנו מושג רב על כך.
היתרונות שיש לעצים עבור בני אדם ידועים כבר אלפי שנים. חוץ מאספקת החמצן וניקוי האוויר שאנחנו נושמים, עצים מספקים לנו פירות, צל ומחסה מהרוח. אנחנו עושים בהם שימוש (לעתים קרובות תוך ניצול של ממש) כחומר גלם לבניית בתים, רהיטים, כלים שונים ועוד. אנחנו משתמשים בהם לתעשיית הנייר, נעזרים בהם לחימום הבית, ליצירת קיטור וכדומה. כיום ידוע לנו כי לשהייה בסביבתם של עצים (ובמיוחד בסביבה מיוערת), ישנה השפעה מרגיעה, והיא אף גורמת לשיפור ממשי במערכת החיסון, כתוצאה מפליטתן לאוויר, של תרכובות כימיקליות שונות. שהייה ממושכת ביער עשויה להפיג מתחים ולהביא לתחושת רווחה ורוגע, שגם לה יש השפעה חיובית על חסינותו של הגוף.
תרבויות רבות, בכל רחבי העולם, נהגו להאניש עצים ולייחס להם כוחות ותודעה, או לקשור אותם לישויות מיסטיות כמו אלים ואלות, פיות, נימפות, רוחות וכדומה. ישנן כאלה שנוהגות כך עד היום (חפשו למשל, את ה-Yokkaso במיאנמר). אצל היוונים הקדומים, למשל, היו אלה הדריאדות, נימפות העצים. למאורים היה את Tane, אל היער והציפורים (בנם של השמיים והאדמה). את אשרה הכנענית נראה כי עבדו באמצעות פנייה וסגידה לעץ. עד היום, במזרח הרחוק, נוהגים להגיש לרוחות העצים מנחות ומתנות שונות, במקדשים קטנים שנבנו והוצבו לצידם או עליהם, במיוחד לשם כך.
ההטרוסופיה מציעה מספר פרקטיקות פולחניות וטקסיות שמטרתן לבסס יחסים עם העצים, שלתפישתנו הנם ישויות ביולוגיות חיות, אשר חולקות עם בני האדם קשרי שכנות ומשפחה. קצב החיים האיטי והממושך של העצים, היותם קבועים במקום אחד, ועצם היותם חלק בלתי נפרד ממארג החיים הכללי שעל פני האדמה, יכולים ללמד אותנו, בני האדם, שיעורים רבים, ולתרום באופן ממשי לבריאותנו הפיזית והנפשית. חלק מן הפרקטיקות המוצעות כאן, נועדו לחזק את הקשר האישי עם עצים, ולהגביר באמצעותו את ההאנשה שאנו נוטים להאציל על יצורים ואובייקטים שיש לנו קרבה אינטימית איתם.
ההמלצה הראשונה שלנו, והיא דווקא פחות "טקסית", היא פשוט לשהות כמה שיותר בסביבת עצים. צאו אל היער הקרוב לביתכן/ם, ואמצו לכן/ם את המנהג של "מקלחת יער". לכו לבד או עם המשפחה, קחו ספר, קלפים או כל דבר אחר (אפשר גם סתם לבהות), ופשוט לכו לשהות ביער או בחורשה. לכו ברגל, נשמו את האוויר ומצאו מקום לנוח. אם אתם/ן לבד, דברו אליהם. דמיינו אותם כיצורים חיים, וספרו להם מה קורה אתכן/ם. תמצאו שהדיבור לעצים יסייע לכן/ם להאניש אותם, ועשוי להביא לשינויים מעניינים במצב הרוח שלכם, ובתחושת האנרגיה הכללית.
אין לנו הוכחה מדעית לכך (אולי יש אבל לא מצאנו), אבל מניסיון, נדמה כי חיבוק כן ואמיתי (ובשביל זה צריך להיעזר מעט בהאנשה) עם עץ, יש בו כדי לגרום לתחושת רוגע ולהפחתת חרדה ודכאון, בדומה לחיבוק עם אדם אחר או עם בעל חיים (שידוע בכך שהוא גורם להפרשה של ההורמון אוקסיטוצין, התורם לתחושת הרוגע). השהייה לצידו של העץ (ורצוי כזה שהנו גדול ומבוגר), עליו או מתחתיו, כאשר אנו בוחרים/ות לראותו כיצור חי, מרפאת. פיתוחה של מערכת יחסים "אינטימית" עם עץ מסויים, יכולה להביא להיכרות מעמיקה איתו, כך שבכל פעם שתפגשו בו תבחינו בשינויים ובתהליכים שעוברים עליו ובסביבתו. הענקת מנחות לעץ, בין אם מדובר בהשקייתו במים (מעבר לתחזוקה רגילה של הגינה הפרטית שלכם), או בהבאת חומרים מזינים אחרים (או טיפול אחר שיגרום לכם לחוש קרבה אינטימית איתו), יכולה אף היא לחזק את הקשר ואת ה"תקשורת" ביניכן/ם.
ימים מקודשים (חגים)
ימים מקודשים הם נקודות בזמן שיש להן משמעות סמלית ייחודית וגדולה. זו יכולה להיות משמעות דתית, לאומית, תרבותית, אקלימית או אישית. לכל תרבות הימים המקודשים שלה, וכל חברה חוגגת את חגיה השונים בדרכים מגוונות. מבחינת הבעבוע (הטבע הכאוטי), לימים המקודשים אין כל משמעות, וקדושתם היא נגזרת של התודעה האנושית, האישית או הקהילתית שהגתה אותם. אדם יכול להעביר את חייו ללא חגים ומבלי לייחס משמעות מיוחדת לאף יום או תקופה. אלא שלהשקפתנו, לחגיגות תקופתיות יכולה להיות משמעות רבה, והן בגדר פריבילגיה חיונית ומשמעותית לבני האדם.
ההלכה ההטרוסופית מציעה לצועדים/ות בדרכה לייסד לעצמם/ן ימי חג או תקופות חג משמעותיות, על פי המשיכות האישיות שלהם/ן. אנו יכולים להציע רעיונות, אבל לפי דעתנו הדרך הנכונה ביותר לפעול בהקשר זה, היא ללכת על פי הבחירות והנטיות האישיות של כל אחד ואחת.
אדם יכול לחגוג את החגים המסורתיים שמשוייכים לקהילה שממנה הגיע, מבלי להיות מחוייב לערכים הדתיים או לישויות הטרנסצנדנטיות שלכבודן מבוצעות החגיגות, אלא מתוך הכרה בכך שלחגיגה ישנה משמעות קהילתית חשובה, ומתוך רצון לכבד את הקהילה והמשפחה.
אנו מציעים ללמוד את לוח השנה באזורכן/ם, ולהכיר בדיוק את זמני חילופי העונות, אורכי הימים וכדומה, כדי שאם תרצו, תוכלו לייסד חגים מסביב לתופעות הקוסמולוגיות והאקלימיות של אזורכן/ם, ובכך, אולי, להביע כבוד והערכה לתהליכים הטבעיים שמתרחשים בעולם ומקיימים אותו. אם יש לכן/ם ילדים, יש בכך גם חשיבות חינוכית, כמובן.
אפשרות נוספת היא לקיים ימי חג שקשורים בגוף ובקשר שלנו אליו. אחת ההצעות שלנו, למשל, היא לקיים יום מיוחד שמוקדש להתמקדות בכל אחד מאברי הגוף או מנקביו. כך, למשל, למסד חג לכבודן של האוזניים, ולבסס מנהגים שקשורים לשמיעה, למוסיקה ולאיזון. ביום האף נקיים חגיגות שקשורות בריח, בנשימה ובאוויר.
כל דבר משמעותי בחיינו יכול לקבל מועד חג, שיוקדש רק עבורו. חג זה יכול להתקיים כל שנה, אך גם כל חודש או כל עשור. העניין לגמרי תלוי בנו, בצרכים ובחשקים שלנו. אנחנו יכולים לחגוג לכבודם של בעלי חיים מסויימים, לכבודם של ארכיטיפים (יום האם הגדולה, ליל הליצנים וכדומה), או לכבודם של אירועים היסטוריים.
קבעו לעצמכם/ן את המועדים בלוח השנה, החליטו במה כרוך כל חג, מה המשמעויות שלו ואילו מנהגים אתן/ם מבקשות/ים לבסס, ולכו על זה.
פרקטיקות לכלוך
אחד הערכים המשמעותיים ביותר בהגות ובפולחן ההטרוסופיים, הוא ההתפלשות. התפלשות היא האופן שבו אדם "משתתף" בעולם שסביבו. כולנו משתתפים ומשתתפות בעולם מעצם היותנו חיים, אולם כדי להגיע ליחסים אינטימיים, עם העולם ועם החיים שעליו, ההשתתפות צריכה להיות משמעותית, מתמסרת אך מודעת לעצמה. להשתתפות המוגברת, אנחנו קוראים בשם התפלשות. ההתפלשות משמעותה טשטוש גבולותיהם של הגוף והתודעה, מבלי לאבד אותם לחלוטין. אבדן של הגבולות הללו, או מחיקתם המוחלטת, עלולים להוביל לחידלון, לחוויית חיים פסיבית ונגררת, או אפילו למוות. השתתפות מוגברת בעולם (התפלשות) משמעה חיים של אמפתיה, אינטואיציה, זרימה, חיבור טבעי ואינטימי עם הסובב את המשתתף, הרמוניה וארוטיקה יומיומית (ארוטיקה לא בהכרח במובן המיני), יחד עם מודעות עצמית, אינטגרציה בין המרכיבים השונים של הנפש וחוויה רפלקסיבית של התהליכים העוברים על האדם.
פרקטיקות לכלוך הן ריטואלים שנועדו לזמן באופן מלאכותי חוויות של השתתפות בעולם, ומטרתן לטשטש את גבולות התודעה, תוך טשטוש גבולותיו של הגוף. שלא כמו בחוויות חושיות אחרות שקשורות בשערי הגוף (כמו אכילה, שתייה, שמיעה, מיניות, הפרשה וכדומה), פרקטיקות הלכלוך קשורות בעיקר בחוש המישוש ובמגע של חומרים שונים עם העור. השפעתן של אלה על החושים האחרים היא משנית באופן יחסי, אולם בהחלט קיימת ומשמעותית לתהליך. הרעיון הכללי הוא, להתיידד עם מה שאנו נוהגים לתפוש כעניין דוחה, לא ראוי או לא בוגר, ולהוקיע מחיי היומיום שלנו.
למרות שישנם הורים שלא אוהבים שילדיהם מתלכלכים, התופעה של התפלשות בבוץ אצל ילדים נתפשת עבורנו כמובנת מאליה. על פי רוב, ילדים אוהבים להתפלש ולשחק בבוץ ובחול, ומוצאים בכך הנאה מוגברת. כאשר אנו רואים ילד שפניו ובגדיו מוכתמים והוא מבסוט מכך, ברור לנו שהוא נמצא במקום טוב ושמח. ההתפלשות מסייעת לילדים להבין את גבולות הגוף שלהם, לחוות את העולם באופן חושני ולהכיר את החושים שלהם עצמם, לפתח את היצירתיות, להתחבר עם ילדים אחרים, ואף לחזק את הגוף ומערכת החיסון. איפה שהוא במהלך החיים, לימדו אותנו שהלכלוך והמשחק בבוץ הם נחלתם של ילדים, ושעלינו לשמור על חזות מהוגנת ועל התנהגות "נורמלית". כדי להחשב לאדם רציני, עליי להיות נקי, מסודר ומאורגן. עקבות של לכלוך, או דבר מה שאינו במקומו, עלולים להעיד על היותי לא ראוי, לא אחראי מספיק, לא בוגר מספיק, חסר שליטה עצמית וכו'.
אנו ממליצים בחום על שגרה של התפלשויות בבוץ, בצבע או בכל חומר אחר שאינו מזיק לגוף, ויש בו כדי לייצר חוויה חושנית, פיזית וארוטית. החיים המסודרים, המהוגנים והעצורים שלנו כמבוגרים, צריכים להתאזן עם מפגשים יזומים עם הכאוס, עם אי-צורה ואי-סדר. מפעם לפעם, ובוודאי במקרים שהשגרה מקשה על קיומם של ניסיונות כאלה, ניתן וכדאי לייצר מערכות טקסיות שכוללות פעולות יזומות של התפלשות ושל "התלכלכות" משולחת רסן. ההתפרעות, ההתמסרות ליצר ולהשתטות, וההתיילדות שכרוכות בפעולות מן הסוג הזה, יביאו אתכם לפורקן ולקתרזיס שבאופן ודאי ישדרגו את המשך היום, ויהפכו את חייכם לחיוניים יותר.
התפלשות בבוץ, בפנים או בחוץ, עבודה מלוכלכת עם צבע במסגרת יצירה אמנותית, ריקוד ספונטני שכולל התמרחות בכל חומר נוזלי/צמיגי, אכילה מתיילדת ללא צורך לשמור על הניקיון, כל אלה יכולים להיות מרכיב בטקסי לכלוך יזומים, אותם תערכו לבד או עם שותפים, במסגרת ריטואלית שנקבעה מראש.
קרבנות אש
מאז ומעולם לקחה האש חלק פעיל מאד בטקסי הקרבת קרבנות. כיסוד מאכל ומכלה, האש מפרקת את הקרבן כליל, בעוד שלהבותיה והעשן המיתמר ממנה, מעלים את נשמתו מעלה אל השמיים, משכנם של האלים. המנהג של הקרבת קרבנות, החל ככל הנראה מתוך הצורך של האלים באספקה שוטפת של מזון מאת יצורי האנוש שנבראו על ידם. במיתוסים רבים (למשל באנומה אליש המסופוטמי), מתוארת בריאתם של בני האדם כאקט שבא לייצר עבור האלים את מי שיטפלו בעולם שבראו וידאגו לספק את כל צרכיהם החומריים. בפולחן האצטקי, נועד דמם המוקז של הקרבנות, להשיב לאל השמש את הדם שהוא מאבד בכל יום, ובספרות המקראית מתואר האל כמי שניחוח הקרבנות הנשרפים על המזבח, מגיע לנחיריו הישר מחצר בית המקדש שבירושלים.
העלאתם של דברים באש עשויה להיות פעולה סמלית רבת משמעות, אם היא מוגדרת ככזו ומסתייעת בפעולות שממסגרות אותה כטקס. גם ללא אלים ממשיים שיקבלו את הקרבן או יתענגו מריחו, פעולת השריפה של דבר שחשוב למתרגל/ת, או לחילופין שריפתם של חפצים שמסמלים עבורו/ה דברים שמוטב שיעברו מן העולם, יכולים להיטיב עם מצבו/ה הנפשי והרגשי. גם רעיונות, איחולים, קללות או זיכרונות יכולים לעלות באש (על גבי דפים או חפצים שיישאו אותם) על מנת ש"יתנקו" מן המערכת הרגשית או החברתית של ה"מקריב/ה".
בין אם אתם/ן עושים/ות זאת במדורת קמפינג, בכלי חרס או מתכת ייעודי או על גבי מזבח אבן, אנו ממליצים להפוך את שריפת ה"קרבן" לטקס מוגדר ומכוון, שהתסריט שלו הוכן מראש על ידיכן/ם בהתאם לטעם ולצרכים האישיים שלכן/ם. אם הפעולה תהיה מתוחמת כפעולה טקסית, אנחנו מאמינים כי תהיה לה משמעות רגשית ונפשית גדולה יותר, ובעקבות כך גם השפעה רבה יותר על מצב רוחכם/ן ועל החיים שאחרי הטקס. להשאה יש השלכות, וככל שההתכוונות שלכן/ם תהיה כנה ומדויקת, כך תגדל השפעתו המיטיבה של התהליך. תוך כדי הטקס, תוכלו גם לבצע האנשה לאש או לישויות המטאפוריות אליהן אתם מבקשות/ים להתייחס (רק זכרו שהללו הנם ארכיטיפים שמהווים חלק מן המבנה הנפשי שלכן/ם), ולהגדיל בכך את ה"השתתפות" שלכן/ם בתהליך.
תודעת חמשת העמודים
המינוח "חמשת העמודים" מתייחס לחמשת החושים העיקריים, הידועים, של בני האדם. חושים אלה בונים את תפישתו של האדם, ועליהם (או על חסרונם) נשענת כל המציאות שלו. המיתוס שלנו נבנה כולו בהתאם למידע הנקלט על ידי החושים ולאופן שבו הוא מעובד באמצעות התודעה שלנו (שבתורה מושפעת מהניסיון הקודם, שלנו ושל מחנכינו למיניהם). מדיטציית חמשת העמודים, או תודעת חמשת העמודים, מתייחסת לפעילות יזומה של עוררות בו זמנית למידע שנקלט באמצעות כל חמשת החושים יחד. אנו מאמינים כי היכולת לעורר, מדי פעם ובאופן יזום, את תשומת הלב לכל מה שנקלט על ידי שערי הגוף, משכללת את תפישת המציאות ואת ההשתתפות שלנו בה (ההתפלשות). הגברת העירנות לסביבה ולאופן שבו היא נקלטת בגופנו, יש בה כדי לתרום להתפתחות התודעה והשכל שלנו, כמו גם לרגישות גבוהה יותר ולחיבור אדוק יותר אל הטבע ואל העולם שסובב אותנו.
מדיטציות רגילות בדרך כלל מבקשות ממך להתנתק מה"הפרעות" הסביבתיות ולהתרכז בנשימותיך שלך. תרגיל תודעת חמשת העמודים מבקש להפתח אל הסביבה, ולשים לב לכל רחש, שביב ריח, מראה, תחושה וטעם. הכוונה בתרגיל זה היא לפתח את הזכרון והערנות לכך שאנו גופים מחוררים, שלרגע לא מפסיקים את יחסי הגומלין עם המציאות הזורמת מסביבנו.
את התרגיל ניתן לבצע, כמו במדיטציות רגילות, בישיבה או בשכיבה במקום שקט, תוך התכוונות ספציפית לפעילות של "מיינדפולנס". אולם אנו מציעים גם להתנסות בו במהלך הפעילות היומיומית, תוך כדי שאתן/ם עוסקות/ים בשגרת היום שלכן/ם. תוך כדי הליכה עם הכלב, שטיפת כלים או אפילו אימון כושר, היו ערות/ים לתחושות שמלוות את פתחי הגוף שלכן/ם, ושאלו את עצמכן/ם, מה אני רואה ברגע זה? מה אני שומע/ת? איזה ריח חודר לנחיריי, איזה טעם נח על לשוני ומה אני חש/ה כרגע באזורים השונים של פני השטח של גופי.
זוהי לא פעילות שאנו מורגלים/ות בה, למרות שאנו עושים/ות שימוש בחושינו באופן קבוע, בכל רגע ורגע. רוב המידע שנקלט על ידי הגוף שלנו חולף על פני התודעה ומסונן באופן שיאפשר לנו להתמודד עם כמות סבירה של אינפורמציה מבלי לקרוס תחתיה, ומבלי שנפספס את הדברים החשובים באמת. אולם תרגול מהסוג המוצע כאן, יכול לשכלל את האופן שבו תודעתנו מעבדת את המידע ואת סדרי העדיפויות שלה. זהו תרגיל בתשומת לב ובערנות, וייקח זמן עד שיעלה בידכן/ם לעשות אותו בקלות ובאופן סימולטני.
ניתן גם להתייחס לכל חוש (או לכל פתח גוף) בנפרד, ובכך לסייע לגוף לחדד את רגישויותיו במקומות שאולי הוזנחו עם השנים. כך, למשל, רובנו נשענים/ות באופן קבוע על הראייה והשמיעה, ומזניחות/ים בכך את החושים האחרים. תרגול של ערנות למה שאנחנו מריחות/ים או למה שאנחנו טועמות/ים (גם כאשר אין בפה שלנו דבר), עשוי לחזק את החושים הזניחים יותר, ולהרחיב בכך את תפישת המציאות שלנו.