על בני האדם
1. ההטרוסופיה מקבלת, בדרך כלל, את הסיפור המדעי המוסכם על מקורו של ההומו-ספיינס וטבעו כיצור אורגני. גברים ונשים הם ישויות ביולוגיות בעלות מערכות תודעה מורכבות, שאינן טובות או גרועות מאלו של ישויות ביולוגיות אחרות איתן אנו חולקים את החיים על פני כדור הארץ. נכון לעכשיו, איננו יודעים כמעט דבר על התודעה של יצורים חיים אחרים, שיתכן והתפתחו בדרכים שונות לחלוטין משלנו.
2. כיצורים חיים אשר מהווים חלק ממרקם החיים על פני כדור הארץ, והם תוצאה של המגוון הביולוגי שהופיע והתפתח על פניו במהלך ארבעת מיליארד השנים האחרונות, בני האדם חולקים תכונות רבות עם בעלי החיים האחרים, כולל אלו שהשפיעו על התפתחותה של התודעה. חלקים גדולים מהמוח האנושי עדיין נושאים שרידים מאבותינו הקדומים, בעלי החיים, ועובדה זו השפיעה ללא ספק על התפתחות התודעה, האינטלקט והנפש שלנו. אנו מאמינים כי חלקים רבים מהשפעה זו עדיין משתקפים בהתנהגויות היומיומיות של כל יצור אנושי.
3. כל אחד מאתנו מהווה אפוא את קצה של שרשרת חיים רצופה בת למעלה מארבעה מיליארד שנים. לצד עובדה סוחפת זו, ניתנת לכל אחד ואחת מאתנו הזכות והאחריות להחליט אם להמשיך ולקיים את השרשרת הזו או להפוך לחוליה האחרונה שלה.
4. אלה שחולקות/ים את דרכה של ההטרוסופיה, רואות/ים את בעלי החיים והצמחים כבני משפחה. היחס האנושי שיקבלו אותם אחים ואחיות, תלוי בכל אחד ואחת מאתנו, ונתון לאחריות האישית ולאמות המידה המוסריות שלנו.
5. הדחף לחיים ולרבייה, הליבידו, הוא ללא ספק אחד הכוחות העיקריים המניעים את התפתחות המגוון הביולוגי. בלעדיו, כל עץ החיים הזה לא היה קיים. כוח זה משגשג בתוך כל אחד ואחת מאתנו, ומהווה מניע משמעותי בחיים, כמו גם בסיפורים שאנו מספרים, ובמציאות שאנו מעצבים באמצעות סיפורים אלה. הדחף לבלוע ולהיבלע, לחדור ולהחדר (לאו דווקא במובן המיני), לחיות ולחדול, מצוי בכל יצור ואי אפשר להתעלם ממנו.
6. האדם הוא ישות המורכבת מגופה ומדחפיה החייתיים, כמו גם ממערכות מטאפוריות וסמליות. האחרונות הנן מופשטות, אולם מקורן בגוף ובחומר. האדם הוא, באופן מטאפורי, צאצאם של חיות ושל אלים. אף על פי שבני האדם רגילים לחשוב על עצמם כעל יצורים הוליסטיים, העצמי אינו אחד, והוא מורכב מכוחות רבים שלעתים קרובות סותרים זה את זה. על האדם עצמו לקבל את המורכבות הזו, לנסות ולשלב בין כל אותם כוחות, ולהביא אותם לחיות בשלום האחד עם השני. יחד עם זאת, סתירות וקונפליקטים משמשים לעתים קרובות כמניע יעיל ליצירתיות.
7. הגוף האורגני איננו יחידה הרמטית. גבולותיו חדירים, הוא נספג בעולם והעולם נספג בו. כך גם התודעה, המשתנה כל הזמן ומושפעת מסביבתה באופן תדיר. יחד עם זאת, התודעה היא מטבעה בוחנת, ספקנית, סרבנית ומרדנית. האדם, אפוא, תמיד יהווה חלק אינטגרלי מסביבתו, אך בו בזמן נידון להבדל ממנה. סתירה זו - היות מחובר ומנותק בו-זמנית, סובייקט ואובייקט - היא מרכיב משמעותי בחוויה האנושית, והמניע העיקרי לכל מעשה תרבותי, אמנותי או פולחני.
8. כל אחד מאתנו נולד בגופו שלו (למעשה, אנחנו הגוף שלנו), אותו ירשנו ממספר גורמים: מן המטען הגנטי של אבותינו, מן הסביבה ומן המקריות. הבחירה להיוולד כזכר או כנקבה אינה בידינו, אולם הבחירה לחיות כגבר או כאישה, היא לגמרי שלנו. על האדם להיות אחראי להחלטותיו לגבי גופו וחייו האישיים - כל עוד אינך פוגע/ת באף אחד/ת אחר/ת, עליך לחיות את חייך ואת הסיפור שלך כפי שאת/ה רוצה.
9. בני אדם נוטים לחשוב באופן בינארי – טוב ורע, יפה ומכוער, תרבותי וטבעי וכדומה. זוהי פרדיגמה אנושית, שככל הנראה אין לה שום קשר לאמת, מלבד צורכי ההישרדות של המין. אנו מאמינים שיש להכיר בקיומן הנתון של קטגוריות אלו, אך לנוע ביניהן באופן חופשי ויצירתי.
10. ככל הידוע לנו, התודעה, הנפש והרוח נוצרות בגוף ובמערכת העצבים. עובדה זו אינה הופכת אותן לפחות קיימות, אבל היא בהחלט מעידה על כך שאין להן קיום נפרד מן הגוף. כמו במקרה של רעיון או מטאפורה, לאחר שאדם מסוים נפטר, נפשו ורוחו יכולות להמשיך לחיות בזיכרונם של קרובי משפחתו ואהוביו. אולם מותו של הגוף הוא גם סופה של הנשמה: הוא סופי ובלתי נמנע. לאחר המוות, המנוח יהפוך להיות חלק מעולם-הדברים, אך הוא לא ידע דבר על כך.