על אלוהויות
1. על פי התיאולוגיה ההטרוסופית, אלות ואלים נתפשים כאלגוריות ומטאפורות, ולא כיצורים בעלי קיום ממשי. כמו מושגים מופשטים אחרים, לאלים ולאלות יכולה להיות השפעה מסוימת על המציאות (חשבו על ההשפעה שיש לאלים המונותאיסטיים כיום על האוכלוסייה העולמית, אפילו על בני האדם שאינם מאמינים בהם), ולכן שאלת קיומם בפועל אינה מאד רלוונטית. אלים קיימים באותו אופן שאהבה אנושית, שנאה וקנאה קיימות. וכמו במקרה של שלוש האחרונות, בעולם ללא בני אדם, לא יהיו אלים.
2. כמו עם מטאפורות אחרות, על מנת שלאלוהות מסוימת תהיה השפעה משמעותית על העולם, היא חייבת להיות מקובלת ומוסכמת על ידי קבוצה משמעותית של אנשים. השפעתו של אל עם שני מאמינים תהיה זניחה ביחס לאל ש"קיומו" מקובל על מיליונים.
3. ברמה האישית, אדם יכול לקיים מערכת יחסים כלשהי עם אלוהות מטאפורית מסוימת, ועשויה להיות לה השפעה משמעותית עליו, גם מבלי שתהיה הסכמה רחבה לגביה.
4. אלות ואלים הם אלגוריות ומטאפורות בסיסיות לסוגים שונים של מצבים ומצבי רוח - כוחות טבע, תכונות אנושיות, רגשות, מצבים פוליטיים, ואפילו מקומות וחפצים מסוימים. כל דבר בעולם יכול להיות מיוצג על ידי אלוהות, וכל אלוהות יכולה לייצג מספר דברים. במסגרת ההגות ההטרוסופית, אותן תכונות ארכיטיפיות שמייצגים האלים, מכונות דאיטיפים.
5. תיאורטית, כל אלוהות שהופיעה לאורך ההיסטוריה יכולה הייתה להיות מושא למחקר גנאלוגי. ניתן היה לאתר את מקורותיה, ולזהות את הכוחות הדתיים, הפוליטיים, הכלכליים, החברתיים והרגשיים שהובילו להופעתה.
6. אלוהות היא המסכה הנעטית על תכונה או אלמנט מסוימים בקיום האנושי, או בקיום כפי שהוא נתפש על ידי בני האדם. בכל תרבות המסכה עשויה להיות מעט שונה, אם כי עבור דברים רבים, המסכות השונות עשויות להיות די דומות. למשל, אלוהויות המייצגות תכונות אוניברסליות ('דאיטיפים') כמו פוריות, עשויות להיות קרובות מאוד זו לזו, למרות שהן יישאו שמות ומאפיינים מעט שונים. תכונות ספציפיות יותר, יולידו אלוהויות ייחודיות ומסויימות יותר.
7. הדאיטיפים (הן תכונות אנושיות והן אלמנטים טבעיים) העומדים בבסיס האלוהויות המטאפוריות, הם למעשה דפוסים ארכיטיפיים מופשטים – מחלקות בתודעה, המקרינות את עצמן כדימויים על מסך החוויה או הדמיון האנושיים. לדוגמה, הארכיטיפ של החוויה האימהית עשוי להקרין את עצמו לתוך המיתולוגיה כאלה-אם, שהיא למעשה האנשה אלגורית של התבנית המופשטת. כך גם לגבי דאיטיפים כמו, למשל, הסערה: זוהי הדרך שבה תופעת הטבע נתפשת על ידי התודעה האנושית, ולא היסוד הטבעי עצמו.
8. ההאנשה וההאלהה של יסודות שונים במציאות ובנפש האדם, משרתות צרכים שונים בקיום האנושי. ברמה הכללית צרכים אלו עשויים להיות פוליטיים, חברתיים או אתיים, אך ברמה האישית הם עשויים להיות קשורים לרגשות דתיים, תשוקה למיסטיקה, כמיהה לסמכות מסוימת או מוטיבציה להבנה ולידיעה. מנקודת המבט ההטרוסופית, אלוהות מטאפורית עשויה להשפיע לטובה על העבודה הנפשית שאדם עושה עם עצמו, על החוויה שלו בעולם ועל הקשר שלו עם הטבע ועם הסביבה.
9. שום דבר איננו קדוש מבחינה אונטולוגית. קדושה, כמו אלים וכמו קטגוריות אחרות של מציאות ודמיון, היא עניין אנושי הדורש הכרה והסכמה של הפרטים הנוגעים בדבר. כמו במקרים אחרים, הקדושה עלולה להיות כלי של דיכוי (רק לאנשים מסוימים יש גישה אל הקודש, הקדושה מייצרת היררכיות וכו'), אבל היא יכולה להיות גם כלי מעצים ומחולל משמעות בעולם. אלה ההולכים בנתיב ההטרוסופיה, מודעים לכך שהקדושה נמצאת בתחום הדמיון (והסיפורים שאנו מספרים לעצמנו), אך מכירים בכוחה הפוטנציאלי, בדומה ליכולות אחרות של הדמיון, כגון חלומות, השאות והזיות.
10. האופן שבו אדם עובד עם האלוהויות ושומר על יחסיו עמן, קשור אך ורק ליחסו ליחידות הפנימיות המרכיבות את המבנה הנפשי שלו. מטבעם כיצורים מטאפוריים, אלים אינם מפקחים או משגיחים, ואינם שומעים תפילות או מגשימים משאלות כלשהן, אלא אם נפש האדם מאפשרת להם לעשות זאת. גם אז - ניסים, קסמים וכישוף הם כולם רק מה שהפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה והפסיכולוגיה מאפשרות - אין דבר שהוא מעל הטבע.